כל הזכויות שמורות לחגי נוימן

כל הזכויות שמורות

יום ראשון, 24 ביוני 2012

הנוער של ימינו, באמת.

לצורך הגדלה, לחצו על הקומיקס.

(שתדעו שנעבכמן וצורי מאוד התרגשו לקראת התפקיד. אבל השכר שלהם לא היה משהו, אז בסוף זה נגמר בינם לבין ההפקה באווירה קרירה. מה לעשות, ככה זה אומנות בארץ)

המלצה אישית: שלחו לעצמכם במייל שיגיע לקראת גיל 70-80.

מוקדש לכמה אנשים שעבדתי איתם לאחרונה, ובאופן די משווע רחמים התבאסו מזה שילדים התחצפו אליהם. באמת פויה. (תזכיר לי למה אתה עובד עם נוער?...) ומושפע מכל מיני דברים, בין השאר מהסרטון ה(זהירות פצצת נוסטלגיה)זה.

3 תגובות:

  1. ירידת הדורות ממש

    השבמחק
  2. לפעמים, כשזה מתאים, אני אוהב לצטט למבוגרים מקדירי פנים את הפסוק מקהלת: אַל-תֹּאמַר, מֶה הָיָה--שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה: כִּי לֹא מֵחָכְמָה, שָׁאַלְתָּ עַל-זֶה"

    ואז בדר"כ יש שקט מביך כזה.


    אני לא יודע אם התכוונת לעשות את זה או לא, אבל היית צריך לעשות שהשיער של נעבכמן יגדל מסטריפ לסטריפ.

    עומר הגיבור

    השבמחק
  3. מעולה, אחד הרעיונות שאני אוהבת.
    חוצמזה, שלהשתמש בקללות של זקנים/קללות תנ"כיות זאת הנאה חסרת תקדים: "בן נעוות המרדות! פוחז! פוחח!".
    וגם איך שאתה יורד לפרטים, אפילו הנעליים של צורי והכדורי טניס בהליכון של נעבכמן שהם באותו צבע..

    השבמחק